מאמר זה נכתב עבור נשים. גברים מוזמנים לקרוא, להכיל ולשתף.

אתחיל בכיוון מעט שונה בשביל להסביר נקודת מבט. יצאת פעם לריצה מיד אחרי סטייק ענק? 🙂

אני מניח שלא אבל במידה וכן — את יודעת מה קורה. הבטן מתחילה לדבר. לא כי את לא בכושר, לא כי הסטייק היה רע, אלא פשוט כי הגוף לא היה מסונכרן עם מה שביקשת ממנו. שתי פעולות סותרות קרו בו-זמנית: עיכול כבד מצד אחד, ריצה מצד שני. הגוף לא מתנגד לך. הוא פשוט לא יכול לשרת שני אדונים בבת אחת.

חוסר סנכרון. זו נקודת המבט שממנה נבחן את הנושא.

עכשיו תחשבי — כמה פעמים זה קורה לנו ביום בלי שנשים לב? שותות קפה כשהגוף עייף ומתייבש. אוכלות בצהריים מול המסך כשהמוח עסוק בעשרה דברים אחרים. ישנות מאוחר ואז קמות מוקדם כי צריך. כל אחד מהדברים האלה לבד — לא עולם ונופל. ביחד, לאורך זמן, הם יוצרים גוף שמנסה לתפקד בלי שמישהו מקשיב לו.

הגוף שלך עובד לפי מחזוריות

לגוף האדם יש קצב פנימי. לא רק של ערות ושינה — גם קצב של חודשים, עונות, שנים. המדע קורא לזה "שעון ביולוגי". הגוף יודע מתי אביב, מתי סתיו. יודע מתי לחסוך, מתי לשחרר. בני אדם, כמו כל יצור חי על הכוכב הזה, מסונכרנים עם מחזורות הטבע — שמש, ירח, עונות.

ואחד המחזורות העמוקים ביותר שקיימים בטבע הוא מחזור הירח.

הירח מקיף את כדור הארץ כל 29.5 ימים בערך. עגלי את זה ל-28, ותקבלי את משך המחזור החודשי של האישה. לא מקרה. אנתרופולוגים ורופאים כבר מזמן הצביעו על הקשר — הגוף הנשי מסונכרן עם הירח, ולא עם לוח השנה שתלוי על הקיר.

13, לא 12

כאן מגיע פרט שרוב האנשים לא יודעים — ושכשאני שומע אותו בפעם הראשונה, הוא תמיד מפתיע.

28 כפול 13 שווה 364. כמעט שנה מדויקת. כלומר בשנה אחת, גוף האישה עובר 13 מחזורות — לא 12.

אבל הלוח הגרגוריאני, שאנחנו חיים לפיו, מחלק את השנה ל-12 חודשים. הוא נקבע ועוצב לאורך מאות שנים, בין היתר בידי הכנסייה הקתולית, ובנוי על שנת השמש — לא על מחזור הירח. ומה שנעלם בתהליך הזה הוא החודש ה-13. אותו חודש שהגוף של האישה חי לפיו, אבל שהלוח לא מכיר.

לוחות עתיקים ידעו אחרת. הלוח העברי, הקלטי, האינקאי, המאיאני — כולם בנויים על 13 מחזורי ירח בשנה. הם לא "ספרו לא נכון". הם ספרו לפי הטבע. לפי הגוף.

אפשר לדון עד אינסוף על למה המעבר ל-12 קרה ומה הייתה הכוונה מאחוריו. אבל עובדה אחת נשארת: הגוף הנשי עדיין חי לפי ה-13. בלי לשאול אם זה מתאים ללו"ז.

המחזור הוא לא "בעיה"

פעם בחודש — בדיוק כמו מחזור הירח — הגוף עובר שינוי הורמונלי גדול. הרחם מתכווץ, הרירית נשרת, הורמונים קופצים ויורדים. זוהי פעולה ביולוגית עצומה. כמו גאות בים. כמו עץ שמשיל עלים בסתיו. לא תקלה, לא חולשה — תהליך.

הכאב לא מגיע מהמחזור עצמו. הכאב מגיע מחוסר הסנכרון — כשהגוף מנסה לבצע את אחד האירועים הגדולים שלו, אבל מקבל מהסביבה שלו אותות של לחץ, דלקת, ומתח. זה כמו לנסות לעשות שיפוץ גדול בבית בזמן שבעלי המקצוע מסתובבים שם ועושים רעש — יותר קשה, יותר כואב, לוקח יותר זמן.

הגוף לא אשם. הסנכרון לקוי.

עוד דוגמאות לחוסר סנכרון שאנחנו מכירות

לא רק ריצה אחרי סטייק. חוסר סנכרון הוא דפוס שמופיע הרבה יותר ממה שנדמה לנו:

לשתות אלכוהול כשמאוד עייפות — הגוף מנסה להתאושש ולהרגיע עצמו בו-זמנית, ולמחרת משלמות על שניהם.

לאכול ארוחה כבדה לפני שינה — מערכת העיכול רוצה לעבוד, גוף השינה רוצה להאט ולהתקרר. מי מנצח? אף אחת. השינה שטחית, העיכול חלקי.

להיכנס לפגישה לחוצה מיד אחרי ריצה — הגוף עדיין בתגובת לחץ פיזי, ואז מוסיפות עליו לחץ מנטלי. הלב לא מצליח לרדת, הראש לא מצליח להתרכז.

לשתות קפה כשמאוד מצוננות — קפאין מכווץ כלי דם, גוף שנלחם בזיהום צריך בדיוק את ההפך.

כל אחד מהדברים האלה הגוף סולחת עליו. הוא גמיש, הוא מסתגל. הבעיה מתחילה כשחוסר הסנכרון הופך לשגרה — כשזה לא "פעם" אלא "תמיד". אז הגוף מתחיל לדבר בצורה חזקה יותר. ואחת מהדרכים שבהן הוא מדבר הכי חזק — היא כאב מחזור.

מה משבש את הסנכרון לפני המחזור?

המחקר ברור להפליא, ורוב הדברים שמגבירים כאב הם דברים שאנחנו עושות בלי לשים לב.

סוכר ומזון מעובד. תזונה עשירה בסוכר, שמן, מלח ובשר מעובד מגבירה את ייצור הפרוסטגלנדינים — חומרים שגורמים לרחם להתכווץ בעוצמה רבה יותר. כלומר, הסוכר שאת אוכלת שבוע לפני המחזור תורם ישירות לעוצמת הכאב שתרגישי אחר כך. הגוף לא שוכח.

קפאין. קפאין מכווץ כלי דם, כולל אלו שמזינים את הרחם. פחות דם, פחות חמצן, יותר כאב. הרבה נשים מגלות שהפחתה של קפאין בשבוע שלפני המחזור משנה משמעותית את העוצמה.

סטרס כרוני. סטרס מגביר חומרים דלקתיים בגוף, מה שמחמיר ישירות את עוצמת הכאב האגני. גוף בסטרס מחזיק מתח בכל שריר, כולל שרירי האגן. הרחם לא נמצא בבועה — הוא שומע את כל מה שקורה בגוף.

חוסר שינה. חסך שינה מעלה את רמות הפרוסטגלנדינים — אותם חומרים שאחראים ישירות לכאב המחזור. לא ישנת טוב השבוע? הכאב יהיה חזק יותר. לא כי "מגיע לך" — אלא כי הגוף לא הספיק לאזן.

חוסר תנועה. ישיבה ממושכת מעכבת זרימת דם לאגן. הרחם מקבל פחות חמצן וזה מגביר כאב. תנועה עדינה, לעומת זאת, משחררת אנדורפינים ומשפרת את הזרימה — גם אם מדובר רק בהליכה קצרה.

עכשיו תחשבי על זה ביחד

שבוע לפני המחזור — מה קורה לרוב מאיתנו? מתחשק מתוק, אז אוכלות סוכר. לחץ בעבודה, אז שותות יותר קפה. עייפות, אז ישנות פחות. כאב מתחיל, אז שוכבות על הספה כי כואב לזוז. הגוף מגיע לאירוע ההורמונלי הגדול של החודש כשהוא טעון בדלקת, עייף ומתוח. ואז אנחנו תמהות למה כואב כל כך.

זה לא גזרת גורל. זה חוסר סנכרון שאפשר לשנות.

הסנכרון מתחיל בנשימה

הדבר המהיר ביותר שאפשר לעשות ברגע הכאב — גם בלי לשנות תזונה, גם בלי לישון תשע שעות, גם אם כבר מאוחר מדי להכין — הוא לנשום. ולא סתם לנשום. הסרעפת ורצפת האגן נעות יחד. כשנושמות עמוק לבטן, רצפת האגן נרגעת ונמתחת — מה שמקל ישירות על ההתכווצויות. זה לא מטאפורה — זו אנטומיה. שתי הרצפות מחוברות, וכשאחת נפתחת השנייה הולכת אחריה.

ויש עוד כלי אחד שנשים תמיד ידעו להשתמש בו — המהום. לא מקרה שמיילדות מעודדות אותו בלידות כבר דורות. מחקרים מצאו עלייה של פי 15 ב-nitric oxide, חומר שמרחיב כלי דם ומשפר זרימת דם לרקמות, בזמן המהום לעומת נשיפה שקטה. הרטט מגרה את עצב הוואגוס — העצב הארוך ביותר בגוף, שעובר מהמוח עד הבטן — מוריד קורטיזול ומשחרר את שרירי האגן. הגוף מכיר את הצליל הזה. הוא מגיב אליו.

מחקר שעקב אחרי 75 נשים מצא שאלו שתרגלו נשימה סרעפתית אטית דיווחו על ירידה משמעותית בכאבים לעומת אלו שלא תרגלו, ואחת מהן תיארה שהכאבים נעלמו תוך עשר דקות. עשר דקות, בלי כדורים.

תרגיל להרגיע כאב

את זה את יכולה לעשות על הריצפה ביית או במיטה או במשרד, אפילו במדשאה השכונתית שכבי על הגב, ברכיים כפופות, יד על הבטן. שאפי לאט דרך האף ארבע שניות — תרגישי את הבטן עולה, לא החזה. עצרי רגע, שתי שניות. ואז נשפי לאט שש שניות, ובזמן הנשיפה המהמי. צליל נמוך, רך, מתמשך — מממממ. לא צריך להיות יפה. לא צריך שמישהו ישמע. סתם תני לו לצאת. חזרי על זה עשר פעמים, זה בסביבות שלוש וחצי דקות.

הנשימה מרפה את האגן. המהום מרגיע את מערכת העצבים. ביחד הן מחזירות לגוף את הסנכרון שהוא ביקש מלכתחילה.

לסיכום

הגוף שלך חי לפי 13 מחזורות בשנה — לא 12. הוא מסונכרן עם הירח, לא עם לוח השנה שעל הקיר. ובכל פעם שהוא מגיע לאחד מהאירועים הגדולים האלה, הוא מביא את כל מה שנתנו לו לאורך השבועות שלפני — את הסוכר, את הקפאין, את הלחץ, את העייפות, את המתח שלא שוחרר.

הוא לא עושה את זה מתוך כוונה. הוא פשוט נושא מה שנתנו לו.

שני את מה שנותנות לו — ולאט לאט הגל ישתנה. פחות סוכר לפני. פחות קפאין. קצת יותר שינה. ובזמן הכאב — נשימה לבטן ומהום נמוך.

לא מהפכה. סנכרון.

המידע במאמר הוא לצורכי מידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ רפואי. כאבים חזקים או לא אופייניים ראויים לבדיקה.