מטפל בעומס רגשי או פיזי – דרך מגע, נשימה, והקשבה למה שהגוף כבר יודע.
המרחב הזה לא נולד מתכנית מסודרת, אלא מתוך חיים שלא תמיד היו יציבים.
חוסר היציבות בתוך הבית בילדות, חוויה שנצרבת בגוף ומשפיעה שנים קדימה, הפך עם הזמן לקרקע לחיפוש – חיפוש אחרי כלים, הסברים, ובעיקר מקום למה שאף פעם לא באמת קיבל מקום.
החשיפה הראשונה לעולם הריפוי הגיעה דרך סדרת טיפולי דיקור סיני בגיל 21. משם התחיל תהליך מתמשך של מחקר, לימוד וניסיון – לא רק ברמת התיאוריה, אלא בבדיקת מה עובד באמת בתוך החיים עצמם.
במהלך תקופת הקורונה נוצרה קבוצת נשימה שצמחה לכמעט 300 משתתפים. נשלחו הקלטות, ליווי, תמיכה מרחוק. מתוך הדרך הזו עלתה גם ההבנה שלא כולם באמת בשלים לקחת אחריות, ושעבודה טיפולית עמוקה לא יכולה להישען רק על רחמים – אלא על מפגש אמיתי.
העבודה העמוקה קיבלה תפנית נוספת אחרי הטלטלה של 7 באוקטובר 2023: עבודה עם לוחמים, ניצולי נובה, אנשים שאיבדו את הקרובים להם, ומי שלא הצליח להירדם מרוב מתח.
במקביל עומד ברקע עולם של יזמות וטכנולוגיה – עשרות פרויקטים, הקמת חברות, עבודה מול תעשיות בטחוניות, פיתוח ציוד רפואי וימי, וייצור בפלסטיק ומתכת. בכל אחד מהעולמות האלו הופיע אותו חוט מקשר: חיפוש אחר דיוק. בין אם במכונה, ובין אם בנפש של אדם שלא מצליח להירגע.
מתוך השנים האלה לאחר הכרה במטפל מומסך באקסס בארס התפתחה גישה אנרגטית־קרניאלית, המשלבת מגע עדין, תנועה פנימית ונשימה שמחברת בין הראש, הגוף והתחושות. זהו מרחב שנועד לאפשר עצירה – בלי הבטחות לניסים, אבל עם ידיעה שלפעמים שינוי עמוק מתחיל בדיוק ברגע שבו מוותרים על כל ההסברים ומתמסרים לרגע של אמת.
אם הגעת לקרוא עד לכאן, ייתכן שיש משהו בגוף שמבקש שקט.
המרחב הזה נוצר בדיוק בשביל הרגע הזה.

דרך המגע העדין, הקשבה ונשימה – גיליתי שאפשר להוריד סטרס עמוק בצורה טבעית, לעיתים בתוך דקות, יש כאלה שוקראים לזה 7 דקות בגן עדן, כמו המשחק ילדים רק שפה נרדמים תוך 7 דקות.
גיליתי שמתח מדבר. פחד מדבר. הגוף יודע – אם רק שומעים אותו.
איך הגעתי לכאן
בשנת 2001 בחרתי להתרחק מהרפואה הקונבנציונלית – לא כמרד, אלא כהבעת אמון בגוף וביכולת שלו לרפא. בלי מרפאות. בלי תרופות. פשוט: להקשיב.
ב־2017 התקרבתי לשיטת Access Bars בעקבות אשתי, שלמדה את השיטה בעצמה. מתוך סקרנות – ואמונה בזוגיות כתהליך הדדי – נרשמתי לקורס ויצאתי לדרך.
אבל ככל שטיפלתי, הרגשתי שמשהו חסר. היה מגע, הייתה אנרגיה – אבל לא היה עוגן.
ואז, ב־2019, הנשימה הופיעה בתמונה – לא כטכניקה, אלא כבשורה.
התחלתי ללמוד לנשום מחדש.
תהליך אישי, מדויק, של חצי שנה – שבו הגוף התחיל לשחרר, להשתנות, להבין
