הפרוטוקול לנשימה מאירה

מה בעצם הפרוטוקול לנשימה מאירה

זה הפרוטוקול. ועכשיו הסבר לעומק על כל אחד מהשלבים — חשוב לא פחות מהשלבים עצמם, איך לחבר ביניהם.

למה ריקון האוויר הוא הכל

אני מאוד נהנה להסביר את העיקרון הבא באמצעות לוגיקה פשוטה של כלי בישול. מי אוהב לאכול אוכל מסיר שלא נוקה שבוע? מה לגבי כמה שנים?

החמצן שיושב לנו בבטן התחתונה נתקע שם. זה שלא נשמנו לשם לא אומר שאין שם אוויר — יש, אבל הוא לא מחומצן, וזה לא לטובתנו. לפני שאנחנו בונים חמצן בגוף, חייבים לנקות את הסיר, שלא יקלקל לנו את הטעם או יזהם את האוכל — בדיוק כמו במטבח. פה אנחנו מרוקנים את כל הבטן מהאוויר הישן שתקוע שם.

איך מרוקנים? פשוט מאוד: מתחילים לנשוף אוויר החוצה, ומתכופפים כדי לעזור לבטן לרוקן את הישן.

נשימת האש — הלב של נשימה מאירה

נשימת אש הוא מושג שמגיע מתרבות המזרח — הודו — ובטח לא זר לחלק מכם. למה זה נקרא נשימת אש? מהסיבה הפשוטה שהחמצן מתפוצץ אצלנו בתוך הריאות ובונה אנרגיה, כמו במדורה.

איך מבצעים? לאחר ריקון מלא, שואפים ונושפים כ-30 מחזורים — לא משנה מאיזה פתח, אף, אוזן, גרון, מה שעובד לכם, רק לדאוג שמכניסים לפחות 80% חמצן. יש קצב שצריך לעמוד בו, אחרת לא ייבנה מספיק חמצן. גם הקצב חשוב, וגם כמות האוויר.

בשלב הזה עליכם לעבוד קשה כנגד הרצון של הגוף שלכם, שיתנגד לתהליך. שימו לב שיתחילו טיפה סחרחורות בנשימה השישית או השביעית. זה בסדר, אין מה להילחץ — זה קורה כי רמת החמצן עלתה בגוף. כמו כן, לאחר 15 נשימות יהיו עקצוצים בידיים, ואי שם לקראת הסוף — גם ליטופים על הפנים, כמו ידיים מנחמות.

אם נרדמתם — התחילו מהתחלה. לא להתעצל. התרגול עובד רק כשמבצעים את השלבים באופן נכון, אחד אחרי השני.

עצירת הנשימה הראשונה בנשימה מאירה

לאחר 30 מחזורים של נשימת אש, נרוקן שוב את כל האוויר מהריאות ונמתין — כ-30 שניות, או דקה, או יותר. הכל לפי היכולת שלכם. מזכיר: ללכת לקצה גבול היכולת, לא להרוג את הגוף לגמרי.

עצירת הנשימה היא למעשה השלב שבו הגוף לוקח את כל החמצן שאגר, ומתחיל להפוך אותו לחומרים טובים שהגוף מאוד אוהב. למה זה קורה? כי הגוף לא רוצה למות — אבל אנחנו עוצרים נשימה, אז הוא מרגיש מאוים. הגוף שלכם כרגע מלא חמצן ולא חסר לו כלום — ההפך הוא הנכון, אתם מלאים באדרנלין. שימו לב שמפעם לפעם תוכלו להחזיק יותר זמן מעמד ללא אוויר. זו לא תחרות. כל אחד בקצב שלו.

עצירת הנשימה השנייה — מילוי והמתנה

השלב הבא הוא כנראה הכי קל: אחרי השהייה ללא אוויר, הגוף משתוקק להכניס את מלוא האוויר שהוא יכול. עליכם לעזור לו בשלב הזה, ולהכניס כמה שיותר אוויר. ושוב — המתנה של 30 שניות או יותר, ככל שהגוף מאפשר.

התרגול שערכתי, המבוסס על שיטת וים הוף, מציג כ-15 שניות המתנה עם ריאות מלאות. אני ממליץ על יותר — עצרו את עצמכם או פשוט אל תתייחסו לזמן, והמשיכו כמה שניתן.

זהו — זה הפרוטוקול שאספתי מפה ומשם. ריקון האוויר הוא הדבר החשוב ביותר. לא ניתן לבשל על סיר מלוכלך — אם לא תרוקנו את כל האוויר, לא יקרה קסם בתהליך.