דחיינות, לא קונים בשום חנות!
אני לא סתם כותב את זה, אני כותב את זה עם המום כעס. תבינו, דחיינות זו המחלה! לא של סאטלנים, אלא של כולם, כל הפצועים למינהם, כל הלא בטוחים למינהם, כל העצלנים, כל המפקפקים, כל הנעלבים! זה מגיע רק ממקום אחד, של אני לא מספיק.
הרי בסה"כ מה רוצים מאיתנו ומה אנחנו רוצים? בבסיס רק לחיות. לא חייב להתקדם ולהשתלט על העולם, לא לזוז.... רק לחיות. ייצר ההשירדות מה הוא עושה? משאיר אותנו במקומנו כי הוא אין לו עניין שאנחנו ניקח סיכונים. אם ניקח סיכונים ייתכן ונחדל מלהתקיים, או לפחות להתקיים בדרך שאנחנו מכירים. אז מה תקפידה של הדחיינות, להשאיר אותנו במקומנו שחס וחלילה לא נסכן את הקיום שלנו. הישרדות.
לא פשוט לוותר על דחיינות. בדרך כלל אנחנו לא שמים לב למה אנחנו דוחים ומה לא, בגלל שהמוח שלנו יודע לתרץ לנו בכל מני דרכים מדוע עלינו, כדאי וראוי עם כל התועלת שבכך, לקבל את הדחיה כהדרך הטבעית שהדברים מסתדרים.
אפשר להכנס לכל מני דוגמאות ואירועים שבהם הדחיינות באה לידי ביטוי. אבל לא לשם כך הקמתי את נשמה מכניסים בנשימה. המטרה היא להתעלות, ביחד אתכם. ההזרמה של האנרגיה בגוף באמצעות הנשימה פותחת את האפשרות לביטול הדחיינות. תמיד, אבל תמיד, האחריות באה לידי ביטוי בבחירות שאנחנו עושים. אין שום דבר קבוע אלא אם נעשה את אותה הבחירה, מבחינה ערכית, שוב ושוב. זה לא פשוט כי המלבושים יודעים לתעתע. היקום הוא הולוגרפי, מעוצה על ידי התודעה שלכם שהיא נגזרת מהתחושה שלכם שהיא נגזרת מההזנה שלכם שהיא נגזרת מאיך שאתם שמים לב לפרטים. זה מעגל גדול שהכל פחות או יותר מושתת על כמה רבדים אך כרוך אחד בשני ולפעמים זה מבלבל כי אננחו לא יודעים איפה לשים את עצמנו. ועל מנת לדעת איפה לשים את עצמנו אנחנו יכולים להתחיל מהבסיס. אחרי שחיזקנו את הבסיס אפשר לחזור ולהתעסק עם השאלה הזאת של מה אנחנו מפספסים. הרי לא הייתם רוצים לשאול שאלה כאשר אתם לא במיטבכם ולא מחוברים לבריאה, בתדר שכזה אין אפשרות לדעת באמת. כשהבסיס נכון, ואני מתכוון לכך שהבסיס מאפשר לנו לזוז במימד הזה בעוצמה ולקת חלק פעיל, למצוא את עצמנו כשירים לתפעל אירועים חיצוניים.... רק כאשר אנחנו יודעים לקחת לעצמנו ולדאוג לגוף הביולוגי שלנו, על תזונה, שינה, מזון , תכנים וכל הדברים שדיברנו עליהם אז ורק אז, אנחנו במקום של אמון עם הגוף וכנראה שגם עם הרבה פחות אגו, רק אז נהיה מסוגלים לשמוע את המסר.
הדחיינות מונעת ממכם לקבל את המסר.
אתם לא צריכים למצוא את עצמכם מותשים, כי בסופו של דבר גם הסביבה תגי בהתאם. האיזון הוא חשוב, תתחילו את הבוקר עם טקס של נשימה ומתיחות, תסיימו את הלילה בהודייה ותכנות של הגוף להצלחה ושגשוג.. אתם יכולים לעשות את זה בפרק זמן מאוד קצר, התמורה היא מיידית, אתם תשנו יותר טוב ותחוו ימים יותר רגועים, עם פחות טלטלות שאתם רואים בחוץ.
קחו נשימה עמוקה ותוציאו את האוויר לאט, מה שאנחנו רואים בחוץ לא עושה לנו טוב למערכת הנישמתית... המתח הזה עוצר נשימה. נעשה בדיוק הפוך.
נכניס אור.
כי כשאנחנו מעלים את רמות האור שלנו, הדברים שבאמת לא חשובים יוצאים לנו מהמחשבות. וזה מקסים שזה קורה. זה מהפנט. אתם תתחילו להראות כאילו ואתם לא קשורים למה שקורה פה. הסביבה הקרובה שלכם תתחיל לשאול מה אתם עושים. והאמת היא שלא עשיתם כלום, פשוט לא התנגדתם למהות. וזה בא עם מאמץ, לתרגל את הנשימות זה לא קל. בשלב מסויים אפשר וכדאי גם לבצע מקלחות אנרגטיות, לברך את הגוף ואת מרכזי האנרגיה.. מקלחת של אהבה. אל תדאגו, זה קורה לכם כשאתם מבצעים את התרגולים של הנשימות, הכנסת אור, מפוצצת אתכם באהבה, תרצו או לא תרצו זה מגיע. מקלחות האור מעולות, יש לג'ו דיספנזה כמה הדרכות מצויינות שאחת מהן זמינה פה. אנחנו צריכים פחות להגיב היום לכל דבר שאנחנו רואים, לבחון אמיתות כי יש הרבה שקרים בחוץ. תכניסו את האור ותראו איך הידיעות האלה עושות פחות ופחות השפעה על ההוויה שלכם.
את המאמר הזה אני אסיים בכך שגם אני מצאתי את עצמי כמעט ולא סוגר את הכתיבה ודוחה את זה למחר או מועד אחר. ואז קלטתי שבמקרה הזה אני פשוט לא יכול לדחות את הכתיבה כי זה יהיה ממש לעשות צחוק מכל העניין. אבל זהו, תהיו מוכנים... למעשה אין דרך להתחמק מההומור של החיים עלינו. לי לדוגמה יצא להוביל שני כבדי ראיה למתחם חיסונים, זה ממש לעשות ממני צחוק, התעללות. אני לא חושב זה שהיה מצחיק. אגב, לא דחיתי אותם, מה כבר יכולתי לעשות? ויצא לי גם לשמוע סיפורים דומים על עוולות כאלה ואחרות שהם פשוט ההפך למה שאנחנו משדרים לבריאה. אתם לא לבד, זה בסדר. הומור של האלים כנראה.
הסרטון של ג׳ו דיספנזה בקישור לא זמין :(