אז טראמפ חטף כדור באוזן?

נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, ניצל מניסיון התנקשות במהלך עצרת בקמפיין שלו בפנסילבניה. האירוע כלל ירי שבו נהרג אדם אחד ונפצעו שניים נוספים, כולל טראמפ שנפצע ק

ל באוזנו הימנית. החשוד, תומאס מת'יו קרוקס, נורה ונהרג על ידי השירות החשאי. (כמה נוח?)

מה הייתי אומר לטראמפ בתור מורה לנשימה מודעת?

דונלד, אתה בטח עובר על הרבה דברים כרגע, אבל תן לי לחלוק איתך כמה טיפים לנשימה מודעת.

קודם כל, אני רוצה לציין שזה כבוד גדול לפנות אליך, ואולי נתחיל בכמה מילים על נשימה. נכון, זה נשמע כמו משהו שכולנו יודעים לעשות, אבל בוא נודה באמת - כמה מאיתנו באמת עושים את זה נכון? עכשיו, תן לי לספר לך סוד קטן.

נשימה מודעת היא הרבה יותר מסתם לקחת אוויר. היא יכולה לשנות את האופן שבו אתה מתמודד עם לחץ, ואפילו לעזור לך לראות את הדברים בצורה יותר ברורה. אבל לפני שנצלול לתוך זה, אני רוצה לשאול אותך - כמה פעמים ביום אתה עוצר, לוקח נשימה עמוקה, ומרשה לעצמך להירגע?

נאחל לדונאלד החלמה מהירה!

ואצלנו בישראל ה 7 עדיין מככב

אתם לא מתארים לעצמכם כמה פעמים שמעתי את המשפטים הבאים בחצי שנה האחרונה:

אם אתה יכול לקחת את ה 7 בחזרה זה יהיה מדהים

אם אתה רק יכול לעשות שלא יקחו אותו שוב למילומאים

"לא ישנתי כבר 4 ימים" - לצערי שמעתי את זה יותר מדי פעמים

מאז ה 7 לאוקטובר לצערנו אנחנו נתקלים בלא מעט כאלה מקרים... יוצא לי באמצעות עסק אחר שאני מפעיל לעבוד עם משפחות הנרצחים... אני רואה את ה 7 כל יום מחדש מול העיניים, זה לא נגמר וזה לא עצר עבור המשפחות, הן עדיין חיות את ה 7 כל יום מחדש.

זה ממש עצוב, לקבל משאלת לב בידיעה שלא ניתן להגשים אותה, גם אם היינו ממש ממנסים ורוצים - יש דברים שאי אפשר לעשות... אני לא יודע להחזיר את רועי ולא את קשת... אבל אני כן יכול לעזור למשפחות שלהם להתקיים קצת יותר בנחת מול הימים האלה שהם כבר לא סוערים הם סתם מאוסים ונמאסים.

זה לא פוסט עבורכם הקוראים, אין עבורכם דבר... שיכול להוות עבורכם ערך.... אולי אם תשכילו להסתכל על הצד המלא של הכוס, באנוכיות, ושתמחו על זה שאתם בחיים ומתפקדים. השאלה היא: כמה אתם באמת מתפקדים.

את "מ" פגשתי באחד המפגשים האחרונים שלקחתי כחלק ממערך המטפלים שתומך בחיילים שלנו בערבי הוקרה שמתקיימים בזכות המון תרומות שאנשים טובים.

"מ" רופא, ולא שאל אותי דבר לפני שהתחלנו, אולי שיטחתי בפניו את רזי הפעולה אבל לא מעבר לכך, ממש משפט או שתיים. אחרי 7 דקות הוא קם מהמיטה, מתסכל עלי, מחייך, ושואל:

"איך אתה מצליח לעשות משהו בתוך כל הרעש וההמולה הזאת? הרי צריך שקט לא?"

והאמת העירומה היא שלא בדיוק צריך שקט... צריך שתהיה נכונות להביא את השקט..... עבורכם אני מרחב ריפוי אבל אתם אלה שמאפשרים את הריפוי. אני יכול לבקש עבורכם ובאמת לעשות השתדלות אבל בסופו של יום, אם הטיפול הזה יהיה עבורכם רגע מכונן או סתם "נעים" זה רק אתם קובעים - כל אחד עם הישכולת שלו לשחרר, ההבנה שלו את ה"אגו" שלו והחיים עצמם.... שמשיהו באמת יעצור גם אי רוצה לרדת.... חחח..... צחוק צחוק אבל בכל צחוק גם יש אמת, אלו לא זמנים קלים ופשוטים על פני האדמה.... אני ממש מבקש מכם לאסוף את כל הסבלנות שכבר אין לכם ולקחת נשימה ארוכה ואיטית... כי אין ברירה... אין דרך אחרת, ובטח שאי אפשר לעצור.

ה"נעים" - באמת נעים עד שהוא מתחיל להציק... בזמן טיפול אני רואה את הדמעות שזולגות מעצמן... התחושה של החוסר בנעימות דווקא היא התחושה שמסמלת שינוי ותחושת הנעים דווקא משדרת קיפאון וחוסר תנועה.

איפה מוצאים את הקו האדום בין נעים ללא נעים?

הרי כאב נתפס אצלנו כדבר שלילי אבל מכאב גם מתחיל תהליך גדילה. הנעים, אולי נעים עכשיו אבל בהמשך הנעים הזה יכול לעלות לנו הרבה, הרבה מאוד. כמו שריר שלא עבר אימון, חלש, נפול ללא כוח - כך גם המערכת הזאת שאתם קוראים לה אתם שהיא בעצם מורכבת ממספר אלמנטים כמו גוף, נפש, נשמה, רוח... גם היא צריכה אימון.... והאימון התחיל כשהיינו ילדים וזה היה מזמן... אנחנו לא זוכרים את זה ואין לנו בעלות עליו, מה שקילנו זה מה יש. נכון? לא נכון.... ניתן לעשות ישנוי וניתן להפוך את הקערה על פיה... כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקבוע עם עצמכם ולא "להבריז" לעולם. כשזה מתחיל להיות לא נעים אני מרגיש, ועוצר.... אין טעם לקחת את המטופל עכשיו למסע שהוא אינו יכול להכיל. כבר יצא לי לעבוד עם מטופלים שרציתי להעניק להם יותר מאשר היו מסוגלים לקבל וזה פשוט לא עובד. הכל כל כך מדוייק. הבריאה יודעת ביוק מה עליה לעשות, ואתה, מה נדרש ממך? לקחת חלק בריקוד של החיים, פעם פאסיבי ופעם אקטיבי.